רשומות

יום רביעי, 10 ביוני 2015

המיילדת מוונציה- רוברטה ריץ'



רומנים הסטורים תמיד מסקרנים אותי. כאשר הם טובים אפשר לחזור אחורה בזמן לארצות זרות, לתקופות שונות, לחיים שהתקיימו אז ולאנשים שחיו אחרת לגמרי.

"המיילדת מוונציה"- הוא סיפור דמיוני שמתרחש במאה ה-16 על מיילדת יהודיה המתגוררת בגטו של וונציה ואשר בעלה שבוי במלטה אחרי ששודדים תקפו את ספינת המסחר בה הפליג. באחד הלילות מגיע אציל נוצרי לביתה ומתחנן לפניה לעזור ליילד את אשתו, למרות שבכך היא עוברת על החוק ועלולה להסתכן בעינויים קשים ולסכן את כל יהודי הגטו. חנה מסכימה ודורשת סכום גבוה שבעזרתו תוכל לפדות את בעלה מידי השודדים. בינתיים, במלטה, מנסה בעלה יצחק לשרוד בכל האמצעים העומדים לרשותו ומקווה שאנשי הקהילה יצליחו לפדות אותו. חנה ויצחק צריכים לנווט את דרכם בעולם שרודף יהודים ורואה בהם אשמים בכל דבר שקורה. היהודים הם השעיר לעזאזל האידאלי. הם נדרשים ללבוש כומתות אדומות כדי שניתן יהיה לזהות אותם. שערי הגטו נסגרים לאחר שקיעה ואף אחד לא יכול להיכנס או לצאת. המקצועות הפתוחים לפניהם הם מסחר בבגדים יד שנייה והלוואות.

וונציה ומלטה של המאה ה-16 מתעוררים לחיים. רוברטה ריץ' מתארת באמינות רבה את השוני בין הרבעים הצפופים, הקודרים ומלאי הזוהמה של הגטו היהודי לבין ארמונות השיש המפוארים והאלגנטיים של עשירי וונציה וחיי השודדים במלטה. כשהרומן הזה יהפוך לסרט הוליוודי ואני בטוחה שזה יקרה תהיה לסרט תפאורה נהדרת- תעלות מלוכלכות, ארמונות פאר, בתי גטו מדכאים, אצילים, זונות, שודדים, עבדים וגם מגיפה שמשתוללת בעיר וונציה. זו עלילה שמחייבת סרט הרפתקאות ויש בה את כל מה שצריך לסרט תקופתי כזה.

מבנה הרומן עשוי באופן שמושך לקריאה. בפרקים עוקבים עוסק כל פרק או בחנה או ביצחק ומספר על הקורות אותם. פרק אחד עוסק בקורות חנה בוונציה ואחריו קורות יצחק במלטה. הטכניקה הזו הצליחה להחזיק אותי במתח וברצון לדעת מה קורה הלאה. האם תצליח חנה ליילד את התינוק? האם יצליח יצחק להימלט? איך יישאר בחיים? יש איזון נכון בין העלילה למתח והקצב נשמר על ידי דיאלוגים מהירים, אמינים ומשכנעים.

נהניתי מהספר ומהעלילה ו"סלחתי" לסופרת על אי הדיוקים שמצאתי מבחינת ההתייחסות לדת. נראה לי שהסיום מותיר פתח להמשך ועוד נקרא על המיילדת מקונסטנטינופול.

התירגום המוצלח הוא של סמדר מילוא.

"המיילדת מוונציה"

רוברטה ריץ'

הוצאת: כנרת, זמורה ביתן, דביר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה