רשומות

יום שישי, 29 באפריל 2016

רומן משפחתי ישראלי "והם רוקדים ואלס"- מאת ורדה בן דב


ורדה בן דב כתבה ספר משפחתי היסטורי השזור בקורות עמנו. הספר מבוסס על סיפורים אמיתיים מחייה של המחברת. מצאתי בו געגוע ואמונה וגם את ארץ ישראל של פעם- עם שלל המהגרים, החיים הפשוטים, הסודות של הבאים מ"שם", ניחוחות התבשילים והחברות ההדוקה והקרובה. הסיפור הוא אישי ועוסק במשפחה אחת, אך דרכה אנו מתוודעים לשנים הראשונות של הקמת המדינה.

העלילה לוקחת את הקורא אחורה בזמן, לווינה של שלהי שנות השלושים, שם חיה הנערה בלנקה עם הוריה ועם אחיותיה הצעירות. יום אחד, אביה מסביר לה כי הזמנים השתנו ואולי מוטב שלא ילכו מעכשיו לפראטר, ללונה פארק. אט־אט נחשפת הזוועה שבקיום היהודי בווינה ובאירופה בכלל באותה עת, אך בלנקה בת מזל ככל שמתאפשר הדבר - עולה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בארצה החדשה היא לומדת להסתגל לחיים לבד, במדינה שמנהגיה זרים. בכפר הרואה היא פוגשת את צביקה חבר ההגנה, אהבתה הראשונה. היא מתוודעת לתרבות השונה ופוגשת את אלכסנדר פן המשורר, וגם בית הספר החקלאי מקווה ישראל הוא נקודת מפנה בחייה. במקביל, היא יוצרת לה משפחה חדשה וגם משפחה של חברות. בכל אותה דרך, דמותו של מנחם שליח ההגנה, מדריכה המיתולוגי מההפלגה לארץ, רוקמת קורים עדינים בנשמתה.


בלנקה הקימה בית ומשפחה לתפארת בארץ ישראל, אך נותרה בה תמיד נימה של עצב. מה היה מקורה? דרך סיפורה אנו מתוודעים למארג של דמויות נוספות, שלקחו חלק בבניין המדינה ושמהן היא מורכבת. התיאורים הצבעוניים סוחפים לתוך האווירה ששררה פעם - כאן ושם -  ובעיקר לתחושה בבתים רבים, שבהם לא ידעו מה עלה בגורל המשפחות. הספר הולך עמנו יד ביד, מעולם חרב לעולם חדש שנבנה, עד לסופו המפתיע.


זהו ספר הביכורים של ורדה בן דב (63), נשואה ואם ל-2,  ילידת פתח תקווה וכיום נמצאת בשליחות בקנדה. בוגרת תואר ראשון של לימודי ספרות, עיתונות ויח"צ ועוסקת בפעילות קהילתית. בשהותה בארץ עבדה במרכז הירידים, גני התערוכה תל אביב, בתפקידים שונים.

 

ורדה בן דב מספרת, כי את ההשראה לספר לקחה למעשה מהבית שגדלה בו. "אבי המנוח היה דמות שקטה וסולידית ליד אמי שחייה היו כמעיין המתגבר. הוא הניע אותי לכתוב את הספר. אמי בתיה (שמה הישראלי) בלנקה הגיעה לארץ במסגרת עליית נוער מוינה אוסטריה. הייתה זו ההפלגה האחרונה של בני נוער בגילים 12-15 שעזבו את ביתם, ממש ערב  פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939. הילדים נעתקו ממשפחות חמות ואוהבות ונאלצו בגיל רך לבנות להם חיים עצמאיים. בני הנוער הגיעו לארץ, 'חולקו' לבתים בכפר הרואה, עזרו בבתים כתמורה לאוכל ולינה, ולמדו בבית הספר. יותר מאוחר, הועברה אמי עם חברותיה למקווה ישראל, ולאחר שנתיים לכפר חסידים. אמי בנתה שם חיים עצמאיים ועבדה ופרנסה עצמה. כוח הרצון, לחיות בארץ היה כה חזק ובסיסי אצלה, ואת מורשתה העבירה לנו -בנותיה -באופן שלא משתמע לשתי פנים.

 

"היו גם רגעים של כאב ודמעות, בהם סיפרה לנו על חייה הטובים בחיק משפחה של שבעה ילדים, משפחה דתית בעלת ערכים ואיך הכול נגמר באכזריות שכזו. לילות שבת של בנות במיטב הבגדים, צמותיהן קלועות, וריחן הטוב מתערבל בריח תבשילי השבת והחלות הקלועות שהאם, סבתי, שלא הכרתי, הכינה. האב היה מזמר 'לכה דודי' ושלושה בנים עמדו לימינו, וזמרו איתו בקול עדין. לפתע, נשמעו דפיקות בדלת. השכנים מזה עשרים שנה, פרצו פנימה ובזזו את גביעי היין, את מגש החלות, ועזבו ובצחוק פרוע. זו דוגמא זעירה מהספר. אך יש גם את אמי שמתאקלמת בארץ וחווה סנדלים ישראלים  בפעם ראשונה, חווה את הפלאפל, וגם את ה"פרוטקציה" ובדרך , ליבה  הצעיר  גם מחסיר פעימה בערב עם המשורר אלכסנדר פן".

   

ורדה בן דב מוסיפה: "אמי הותירה הורים ואחים 'שם'. רק בתום המלחמה קיבלה דיווח יבש מהצלב האדום, מה קרה לחלקם. אני זוכרת את השנים של בכי, בגלל הלא נודע, של כעס ואכזבה מהעולם. אני זוכרת את 'שידורי הרדיו' ששידרו שמות של אנשים שמחפשים קרובים בדרגה זו או אחרת. בגלל זה  לקחתי את הספר למחוזות הפרטיים שלי. רציתי לראות את סבי כגיבור, נלחם בנאצים והוא אכן פרטיזן בספר. אני בניתי עולם מציאותי, אך גם מפונטז, איך אני  הייתי רוצה לראות את משפחתי. וכמובן הסוף המפתיע שחלמתי עליו תמיד".

 

אחד המסרים שוורדה מעבירה בספר הוא שמולדת לא מחליפים, גם עבור זהב וכסף. "אמי אמרה תמיד, ליהודים יש רק מקום אחד וזו הארץ. גם בכריכת הספר יש ציטוט שלה "הרצון יכבוש הכול" היא כתבה זאת בגיל 17. בשנת 1943,שלחה לווינה למשפחה  תמונה עם הכיתוב, והמכתב חזר בדרך לא דרך".

 

ורדה בן דב מציינת עוד: "גדלתי בבית של עשיית חסד. אמי נתנה לי ולאחותי בכל יום שישי חלות ודגים להביא לאשה שחייתה עם בנה היחידי בעוני רב, לאחר שעברו את השואה.  בפתח תקווה של סוף שנות החמישים לא היה לאנשים הרבה כסף, אך הנתינה הייתה העיקר. אני זוכרת בית של נתינה ונתינה. אמי הלכה בגיל 70 ללמוד באוניברסיטת ת"א קורס של ביטוח לאומי שמכשיר לפקח על  נשים שנשלחות לעזרה בבית זקנים וגלמודים. משם היא הביאה אישה בת 100 !! אלי הביתה לפני שנים, לסעודת פורים. זו המהות שלי, חסד ונתינה. כך גם גידלתי את ילדיי".

 

ורדה בן דב עובדת כיום על ספר נוסף, "שרוטים", שיעסוק בבעיית הרווקות המאוחרת במגזר הדתי לאומי. סיפורן של שלוש בחורות בגילאי 30 פלוס, המתמודדות עם הבושה והאכזבה מהקהילה על ש'העזו' לא להתחתן עד גיל כה מבוגר, לבין הכאב הפנימי שהן חוות. הן  גרות בדירת רווקות בתל אביב, נקרעות בין העולם המסורתי בו הן גדלו לבין חיי העיר ללא הפסקה המפתים. בנימה דקה  משורטט עולם מכאן ועולם משם, והגשר הלא יציב שנמתח ביניהם.

 

והם רוקדים ואלס מאת ורדה בן דב, הוצאת הספרים גוונים, 399 עמודים, מחיר לצרכן  72 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב בר כוכבא 29 תל אביב ובאתר ההוצאה http://www.gvanim-books.com

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה