רשומות

יום שני, 16 באוקטובר 2017

עוגת שוקולד קוקוס קלת הכנה ומהירה


מה עושים כשמודיעים לך שבעוד שעה הילדים מביאים חברים? או שסתם בא משהו מתוק ואין כלום בבית? זו העוגה שתציל את המצב. עשר דקות עבודה, ארבעים דקות בתנור ויש עוגה נהדרת. רכה, שוקולדית וטעימה מאד.

המצרכים
200 ג' שוקולד מריר
½ כוס קוקוס
½ כוס סוכר
4 ביצים
3/4 כוס קמח+ כפית א. אפייה
120 ג' חמאה
¼ כוס מים

אופן ההכנה
ממיסים במיקרו 100 ג' שוקולד מריר (את השאר משאירים לציפוי) עם המים וחצי מכמות החמאה. ממיסים בפולסים קצרים עד שמקבלים תערובת חלקה. מוסיפים תוך כדי בחישה את הסוכר, הקמח, הביצים והקוקוס ובסיום מעבירים לתבנית עגולה. אופים בתנור שחומם קודם לכן ל-180 מעלות במשך ארבעים דקות או עד שקיסם עץ יצא יבש וללא פירורים רטובים.
מכינים ציפוי- ממיסים במיקרו את השוקולד והחמאה שנותרו (100 ג' שוקולד ו-60 ג' חמאה)ושופכים על העוגה בעודה חמה.





בתיאבון.

יום שישי, 13 באוקטובר 2017

פסטיבל עכו ה-38 הסתיים. ביקרתי, צפיתי ב-3 הצגות והמסקנות ברשומה שלפניכם


פסטיבל עכו הוא אחד הפסטיבלים האהובים עלי ואני מתמידה במשך שנים להגיע, לצפות בהצגות, במופעי הרחוב השונים ולטייל בסמטאות עכו העתיקות. השנה, בעקבות השערורייה שפרצה לאחר פסילת הצגת "אסירי הכיבוש" והחרם שהוכרז מצד היוצרים האמנותיים על הפסטיבל, תהיתי איך יהיה והאם יגיעו מבקרים רבים כמו בשנים הקודמות.

לפי דברי המארגנים הגיעו לפסטיבל כ-150 אלף מבקרים ותפוסת האולמות ב-11 ההצגות אליהן נמכרו כרטיסים עמדה על למעלה מ-90 אחוז. בימים שביקרתי בפסטיבל אכן היה קהל רב והגשם השוטף בשעות הערב, לא הבריח אותו. זה היה קהל שלא ראיתי בשנים קודמות. הרבה מאד דתיים שהגיעו במיוחד כדי לתמוך בפסטיבל לאחר החרם שהוטל.
                  צילום- יוהאן שגב
                צילום- יוהאן שגב
                  צילום- יוהאן שגב

מלבד 3 ההצגות שצפיתי בהן ותיכף אפרט אודותיהם, נהניתי ממופעי הרחוב המגוונים. להקת BUTTERFLY GIRLS מסין הפליאה לנגן ולהביא את הצליל המיוחד של סין, תוך שהן מנגנות על כלי מיתר סיניים מסורתיים. הילדים אהבו את המופע של שמבוקי שכלל להטוטנות וליצנות. והיו האחים בזוז שרכבו על אופני כרכרה ועשו שמח. הייתה תזמורת מוארת שהלהיבה והייתה שדרה של פסלים חיים שזכו לאהדה רבה בקרב הבאים. אין ספק שההיצע היה רחב. 8 הצגות מקור ישראליות, 3 הצגות בינלאומיות ומעל 30 מופעי רחוב.








ההצגות בהן צפיתי היו "בדרך לפסטיבל עוצרים בוולגריה. "WOMAN" ו- עד אשר נמצא מקום".

בדרך לפסטיבל עוצרים בוולגריה
מחזה של יגאל אבן- אור שעוסק במה שקורה מאחורי הקלעים ליוצרים המנסים לעסוק בתיאטרון ונוגע גם בנושא החרם על פסטיבל עכו. זו הצגה אמיצה בעלת אמירות בוטות ופרובוקטיביות. הוולגריות שקיימת בהצגה משרתת היטב את ההתרסה כלפי הממסד. יגאל אבן- אור לא מהסס להשמיע אמירות קשות למשל על הצורך לפתח שרירי לשון כדי שאפשר יהיה ללקק לאנשים שידם נמצאת על ברז הקופה הציבורית. הוא מצליח להביא את הקשיים שיש ליוצר להרים הצגה שהיא לא ממסדית ותוקף גם את הקהילה האמנותית שהחליטה על החרם. הצגה מעניינת מאד ששחקניה הצעירים עוררו בי אמפטיה גדולה. יש ביניהם כאלה שנראה לי שאראה אותם בהצגות נוספות. אני חושבת שליטוש נוסף והמשך עבודה על ההצגה, תוך השמטת נושא החרם, יאפשר להציג אותה בהמשך בתיאטראות בארץ ובהחלט שווה צפייה.




מחזה ובימוי: יגאל אבן- אור
שחקנים: תום גורנברג- ירקוני, ספיר זאבי, ליהי לאופר,הדס מירון, נעמה מנור, גל ניסים, שגיא פלד, צחי צפריר, נתנאל קפקא, אמיר שני- גילון.
מוסיקה מקורית: נעם בוכריס

WoMan
ההצגה עוסקת בסיפורו של גבר המשנה את מינו כדי למצוא אהבה. ניתוח שינוי המין אותו הוא עובר, ללא דרך חזרה, מעלה ספקות קשים בנוגע לצעד שעשה. הסיפור מסופר על ידי שחקנית נשית שמנסה למצוא את מקומה והספק מגולם על ידי דמות גברית ששואל את השאלות, מתווכח ומהרהר בצעד שנעשה. הרעיון של ההצגה מצוין ומרתק. הביצוע, פחות. השחקנית הנשית הייתה דרמטית מאד, הכל בצעקה, במחוות גדולות ולא היה איפוק שהיה כה נחוץ. השחקן הגברי, לעומת זאת, היה מעולה. אהבתי את השילוב של ריקודי הטנגו, אהבתי את משחקי האור והצל ואני חושבת שזו הצגה חשובה שמעלה נושא של בחירה ומשמעותה, עם כל האספקטים שמסביב.



בימוי: אלכסנדר קפלן
שחקנים: ללניה נסטרוב, רפאל האוגס וניקולאי מיקיטין.
תלבושות: ילנה ווקסלר
במסגרת התיאטרון העירוני "מטרה" באריאל.

עד אשר נמצא מקום
הצגה לנשים בלבד וזה על פי בקשת השחקניות הדתיות. ארבע נשים מעלות תכנים אישיים ובדיוניים הנוגעים בחייהן. ההצגה היא יצירה מקורית של שלוש בוגרות מכללת אמונה ובוגרת אחת מבית צבי. הצגה מעניינת, אך לדעתי, נגעה בזהירות רבה מדי בנושאים המעסיקים נשים כמו גידול ילדים, זוגיות והטרדה מינית. קצת יותר אומץ ופתיחות היו נחוצים. היו קטעים שאהבתי יותר והיו פחות ואין זה נובע מהיותי אישה חילונית.




יוצרת ובימאית: עינת קירשנר- גולברג
שחקניות יוצרות: שירה כהנא, ליאת לייבוביץ', זהבית קרן, תמר פוגטש.


להתראות בשנה הבאה ובתקווה שזה יהיה ללא חרמות וללא מסרים מוכתבים ממעל. רק






יום חמישי, 12 באוקטובר 2017

"הנשף" של אנה הופ- רומן היסטורי מרתק

רומן "הנשף" הוא רומן היסטורי המתרחש בשנת 1911במוסד שרסטון- מוסד לטיפול בפגועי נפש. אלה פיי גיבורת הסיפור, ניפצה חלון במפעל שבו עבדה מגיל שמונה. עקב כך היא מוכרזת כמשוגעת ונשלחת למוסד. היא מנסה לברוח אך נכשלת ומבינה שכדי להשתחרר עליה להשתלב ולהתנהג לפי הכללים. במוסד קיים אולם נשפים מרהיב ופעם בשבוע, מפגישים באולם את המטופלים גברים ונשים, כדי לרקוד. אלה פוגשת שם את ג'ון מליגן שאושפז עקב דכאון לאחר מות ביתו והם מתאהבים.

הסיפור מסופר מנקודת המבט של שלושה אנשים- אלה פיי, ג'ון מליגן וצ'ארלס פולר, רופא המטפל בשניהם ומאמין בתנועת האאוגניקה- תנועה שהאמינה שיש לעקר כל מי שנחשב רפה שכל, מטורף או לא כשיר חברתית.

הסיפור מרתק, שובה לב וכתוב מצוין. היה קשה להניח מהיד את הספר המעלה דרך סיפור האהבה שאלות פילוסופיות ואידאולוגיות המעסיקות אותנו גם כיום על טירוף, אשפוז כפוי והקלות בה חורצים גורלות. ולגבי תנועת האאוגניקה- לי זה נשמע מוכר להפליא והטיעונים הקיצוניים בדבר עיקור וטוהר הגזע לא השתנו ויש לא מעט קבוצות בעולם שאלה הטיעונים שלהם.

דרך סיפורם של אלה, ג'ון וצ'ארלס אנו רואים עד כמה טירוף ושפיות הוא עניין של הגדרה. הרופא המטפל, הוא הרבה יותר מטורף מאשר מטופליו. צעיר, ממשפחה אמידה שלא מצליח לעמוד בציפיותיו של אביו. הולך ללמוד רפואה אך אהבתו האמתית היא המוזיקה ומתכחש לנטיותיו המיניות. הוא ממונה למנהל הלהקה המנגנת בימי הריקודים ובתחילת הסיפור הוא מאמין ביתרונות המוזיקה בטיפול. אך כשהעלילה מתקדמת, הוא הופך אובססיבי, מיואש ומסוכן.

הופ מצליחה להעביר באופן נהדר את חייהם של המטופלים והמטפלים במוסד. את האווירה הנואשת, המונוטוניות, האכזריות וההתנהגות הבלתי אנושית כלפי המטופלים. יום הריקודים הוא קרן האור היחידה בחייהם ובשעות אלה הנורמליות מנצחת. הרומן בין אנה לג'ון מצליח ללבלב למרות התנאים הנוראיים ובעזרת חברתה של אנה העוזרת לה בקריאת המכתבים שג'ון שולח לה (אנה אינה יודעת קרוא וכתוב) ובכתיבת התשובות. חברתה של אנה, קלם, היא מטופלת פרטית שנשלחה למוסד כתוצאה מניסיון התאבדות אותו ביצעה לאחר שניסו להשיאה לגבר שנבחר על ידי אביה.
הופ שאבה את השראתה לרומן מסיפורו האמיתי של סבא-רבא-רבא שלה, ג'ון מלארקי, אירי, שהיה מאושפז במוסד מנסטון- המוסד למשוגעים העניים של ווסט ריידינג. הוא מעולם לא שוחרר והוגדר כאדם מדוכא שנאלץ לעבוד קשה מאד והיה מוטרד מעבודתו. הוא מת בגיל 56 והופ הקדישה את הספר לזכרו.
התרגום הוא של שי סנדיק והוא עשה עבודה מצוינת שתרמה להנאתי בקריאה.
אני משוכנעת שהספר הזה יהפוך לסרט בקרוב.
"הנשף" אנה הופ. הוצאת תמיר//סנדיק. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. מאנגלית- שי סנדיק.392 עמ'. 98 ₪.


יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

חגיגות אוקטוברפסט על גג הזאפה בחיפה


לפני שנים רבות נסענו לטיול באירופה והגענו למינכן. "אתם מוכרחים להגיע לאוקטוברפסט" אמרו לנו. אז עוד לא ידענו במה מדובר והתלבטנו אם שווה ללכת. בסוף החלטנו שכן ונקלענו לחגיגה שמחה של אלפי גרמנים שיכורים ששתו כמויות אדירות של בירה. הבנות היו לבושות בבגדים מסורתיים. המלצריות נשאו בידיהם קנקני ענק ואנחנו ניסינו להשתלב בהזמנת כוסות בירה בנות ליטר. כי לא מוכרים קטנות יותר. אחרי רבע כוס נשברתי. את הכוס הענקית הבאנו אתנו ומאז אני יודעת מה זה אוקטוברפסט.

       בצילום- כוס הליטר המקורית מהפסטיבל במינכן

הפסטיבל הענק הזה שנחגג כל שנה במינכן שבבוואריה מאמצע ספטמבר ועד יום א' הראשון של אוקטובר, נחשב לפסטיבל הבירה הגדול בעולם. מיליוני אנשים מכל קצות הגלובוס מגיעים לחגיגות הנערכות במשך כל היום והלילה ללא הפסקה. כמויות הבירה ששותים שם הם לא ייאמנו- כשבעה מיליון ליטרים של בירה. רק שש מבשלות הנמצאות במינכן רשאיות להשתתף והן: פאולנר, שפאטן, פרנסיסקנר, לובנבראו, הופבראן והאקר פשור.

בישראל הצטרפו לחגיגות ומציינים את אירועי אוקטוברפסט במקומות שונים בארץ והשנה הצטרפה חיפה לחגיגות. עודד שטראוס ואור שטרר, הפיקו לחיפאים אירוע אוקטוברפסט על גג זאפה חיפה. הייתי שם אתמול והשמחה הייתה רבה. מאות הגיעו לשתות בירה, להקשיב למוזיקה, לאכול נקניקיות וליהנות. האירוע שהתקיים ב-9 וב-10.10 כלל הופעות חיות של להקות, קאברים לשירים ידועים ורוק. הקהל שיתף פעולה ויצא בריקודים, תוך שתיית ליטרים של בירה. זה היה אירוע שמח, באווירה נעימה.






נכון, המקור במינכן מלהיב יותר והמוני הרבה יותר. אך, גם בחיפה היה עליז ונחמד. תרמו לאווירה שולחנות העץ, המלצריות בתלבושת האופיינית ודוכני הנקניקיות ותפוחי האדמה הממולאים שהיו להיט.




נוכחתי שיש צימאון לסוג כזה של אירועים. חשבתי שאראה בקהל רוב של צעירים, אך לא כך היה. הגיעו משפחות עם ילדיהם וגם מבוגרים רבים שרו, רקדו ולגמו בירה.


אז נרים כוס לחיים ונאחל לעצמנו להיפגש באותו מקום, באותו זמן, בשנה הבאה.


יום שני, 9 באוקטובר 2017

סקירת מוצרי פליקסיל- PILEXIL המיועדים לחיזוק השיער ולמניעת נשירה

נושא נשירת שיער וחיזוקו הוא נושא אתו אני מתמודדת באופן קבוע, במיוחד בעונת המעבר. הסירוק הופך למטלה לא נעימה, כיוון שאני נוכחת עד כמה נושר השיער. כדי לטפל בכך ניסיתי לא מעט מוצרי שיער האמורים לעזור בטיפול אך, לצערי, ללא תוצאות נראות לעין. לכן, שמחתי לקבל להתנסות את מוצרי  פליקסיל- PILEXIL המיועדים לחיזוק שיער חלש ושביר והתמודדות עם גורמים הגורמים לנשירה. במשך שלושה שבועות השתמשתי במוצרים בדיוק על פי ההוראות ואני שמחה לומר שיש הפחתה כלשהיא בנשירה. התקופה של 3 שבועות אינה מספיק ארוכה כדי לבדוק הפחתה משמעותית. לשם כך יש צורך להשתמש בתכשירים לפחות למשך שלושה חודשים. אך, גם לאחר שלושה שבועות יש אינדיקציה לכך שהמוצרים אכן יעילים ותורמים להבראת השיער ובכוונתי להמשיך ולהשתמש בהם.

סדרת פילקסיל היא סדרה המיוצרת בספרד על ידי חברת LACER S.A. הסדרה משווקת בספרד ואירופה משנת 2000 ובארץ משנת 2013 ע"י חברת תרו. החומרים הפעילים בסדרה הם: דקל ננסי-המעכב את פעילות האנזים 5 אלפא  רדוקטאז האחראי על הפיכת טסטוסטרון ל DHT (גורם נשירה)
וחומרים נוספים המסייעים בעיכוב גורם הנשירה ומכילים חומרים פעילים המסייעים בחיזוק סיב השערה: אבץ, טוקופריל – הממריץ את הקרקפת ומשפר את ספיגת המינרלים החיוניים,קומפלקס ויטמינים מזינים בעלי פעילות אנטי אוקסידנטית להגנת השיער ואנטי סבוראית: ויטמין B6,פרו-ויטמין,B5  ויטמין E


מהם יתרונות השימוש ב"פילקסיל- Pilexil" :
מסייעת בויסות הפרשת החלב והפחתת הסבוריאה בקרקפת.
ממריצה את הקרקפת ומשפרת ספיגת המינרלים החיוניים לשיער.
מכילה קומפלקס של ויטמינים החיוניים לסיב השיער, להזנתו, לשיקום נזקים ולמראה בריא חזק ומבריק.
המוצרים נבדקו דרמטולוגית.
המוצרים בטוחים לשימוש ללא קונטראינדיקציות.
לשימוש יומיומי לתקופה בלתי מוגבלת, ללא תופעות לוואי, מתאים לכל סוגי השיער, ללא תחושת שומניות, מסייע בהחזרת האלסטיות לשיער פגוע
בניחוח נעים במיוחד, מכיל חומרי ריכוך לסרוק קל ונוח.

הסדרה כוללת שמפו וספריי טיפולי

פילקסיל שמפו:
  • מזין ומחזק שיער חלש ושביר.
  • משאיר את השיער רך ונעים למגע.
  • בניחוח נעים במיוחד.
  • רמת חומציות מאוזנת הזהה לחומציות הקרקפת ומעניקה לה הגנה pH 5.5) )
  • מתאים לכל סוגי השיער.
  • לשימוש יומיומי.


פילקסיל ספריי טיפולי:
  • מזין ומחזק שיער חלש ושביר.
  • ממריץ את הקרקפת ומעניק מראה שיער בריא, מלא ומטופח.
  • ללא שטיפה.
  • פיה ייחודית לשימוש נוח ויעיל.
  • ללא תחושת שמנוניות.
  • מתאים לכל סוגי השיער
מחיר:
שמפו 300 מ"ל 49.90-59.90 ₪
ספריי טיפולי 120 מ"ל  159.90-219.90 ₪

בקישור הרצ"ב תוכלו לקרוא על תוצאות המחקרים שנעשו בשימוש במוצר בקרב נשים עם נשירה מוגברת וגם על אופן השימוש-


לסיכום: התנסיתי במוצרים במשך 3 שבועות ויש הפחתה קלה בנשירה המבטיחה טובות בהמשך השימוש ולתקופה משמעותית יותר. אני אמשיך להשתמש וממליצה לכל מי שסובלת מאותה תופעה.

ניתן להשיג את סדרת מוצרי הטיפול והטיפוח לשיער  של "פילקסיל- Pilexil" בבתי מרקחת פרטיים וברשתות הפארם, עם מבצעים תקופתיים.



יום שישי, 6 באוקטובר 2017

על "הילד הזה"- פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס


אין ספרים רבים שעם סיומם אני מצטערת שהסתיימו לי. הילד הזה של יהודה אטלס הוא כזה. יודה הילד חוזר אל ילדותו במושב עין עירון ומביא דרך הסיפורונים הקצרים את סיפור חיי הכפר בימים של טרום המדינה ובעשור הראשון לקיומה. הסיפורים עוסקים בתחומים רבים של החיים בכפר ומסופרים דרך עיניו של ילד, בלוויית קול המבוגר והתובנות המאוחרות שלו.  

נראה לי שאין מי שלא מכיר את סופר הילדים הנודע ואת שיריו וספריו, עליהם גדלו דורות של ילדים. הסיפורים הקצרים יכולים לתת מושג כלשהו על מקורם של רבים משיריו. משפחת אטלס הייתה משפחה של איכרים שחייה סבבו סביב המשק והעבודה. הוריו קמו עם הנץ החמה ועבדו עד צאת הנשמה. כסף לא היה והחיים היו פשוטים וקשים.

בהקדמה כותב אטלס "יומן זה לא נכתב מלכתחילה כדי שיידפס כספר. חיי לא היו כה מסעירים וכה דרמטיים כדי שאכתוב אוטוביוגרפיה. העליתי דברים על הכתב כדי להשאיר זכר. שהדברים, פשוט, יהיו. אולי במשפחה. אולי ברשת" – אני חושבת שבכך שכתב באופן הזה, יש סוג של שחרור הבא לידי ביטוי בהעלאת הזיכרונות באופן אמיתי, כן וללא התחשבנויות מיותרות. אין כאן מאמץ למצוא חן ולהרשים. כפי שהיה כך מסופר ואותי זה כבש. מצאתי בסיפורים הקצרים הד לילדות שלי. אמנם, לא גדלתי בכפר וגם התקופה הייתה שונה. אבל, יש מן המשותף. כמו משחקי הילדות, החברויות, החינוך וההסתפקות במועט.

הסיפורים הקצרים מצליחים להעביר באופן מוצלח את סיפור התקופה. את האווירה במושב ואת הוואי החיים. ברבים מהסיפורים יש עצב על כך שהעבודה המתישה לא הותירה זמן לחיי תרבות " אין פלא שהתעבתה בי איבה מסוימת כלפי החיים האלה, שמצמיתים את הסקרנות ומשלחים אותך לישון כמו אבן, כשבראשך רק חריש וזריעות וקציר, העברת קווים, ופרות ותרנגולות וערמת הזבל. הרי צריך שיהיה לחיים איזה טעם נוסף מלבד לעבוד ולדאוג" (מתוך הסיפור על פינת התרבות השבועית)

היו סיפורים שהצחיקו אותי מאד, היו שהעציבו. כולם מסקרנים, מעניינים ומציגים ילד רגיש וסקרן שגדל כילד יחיד עד גיל 12, עם הורים שהיו עסוקים רוב שעות היממה בהישרדות. יודה הילד מספר על ילדותו המוקדמת, על הפרימוס, השליש בלוק קרח שהיו שמים במקרר, על האפרוחים שגדלו במטבח הבית, על הפחד מהילדים הגדולים יותר שהיו מתעמרים בקטנים, על ההגעה לבית הספר על גב חמור, על העונשים בכתה, היחס למורים, על חשיבות הקריאה, הספרים שקרא ושעיצבו את דמותו ולעיתים גם משלב מפרי עטו המוקדם.

נהניתי מאד מהצצה הזו אל חיים אחרים שאינם עוד. חיים של עבודה קשה והסתפקות במועט. זה היה דור של אנשים שעזבו הכל ובאו לבנות את הארץ מתוך ערכים ואמונה ועמדו בקשיים מרובים מבלי להתלונן. כך, גם, חינכו את ילדיהם. בחלק מהסיפורים נוגע אטלס גם בקשר עם הערבים והבדווים שחיו בצמוד לעין עירון, הוא עושה זאת בזהירות ומתוך רצון להביא את הדברים כהווייתם ובמיוחד מה שקרה לאחר מלחמת העצמאות ודי בכך כדי להבין את הטעויות שנעשו אז והמחיר של היום.

ספר מומלץ בחום.

הילד הזה- פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס. ערכה: עלמה כהן- ורדי. הוצאת עם עובד. 330 עמ'. מחיר 94 ₪.


יום חמישי, 5 באוקטובר 2017

ווקמן של מעין בן הגיא – רומן על התבגרות והתפקחות


זיו, גיבורת ספרה של מעין בן הגיא, סיימה את שירותה הצבאי וכדי שתוכל להגשים את חלומותיה ולצבור כסף, היא מתחילה לעבוד באתר מעיינות חמים בצפון, (תיאור המזכיר מאד את חמת גדר) כעובדת ניקיון. תוך כדי ניקוי המקום היא מתוודעת אל העובדים הנוספים ומגלה את התככים, הכעסים, המזימות, היצרים והתאוות המניעים אותם ומובילים אותה להתפקחות כואבת.

שמו של הספר "ווקמן" מעיד על זמן התרחשות הרומן- סוף שנות השמונים. הגיבורה מנתקת את עצמה מאחרים באמצעות שימוש תמידי בווקמן. כעובדת ניקיון היא שקופה לאלה אחריהם היא מנקה ואת זמנה היא מעבירה בהתבוננות, הקשבה וניסיון לחקור את הבתים הנטושים בקרבת הגבול, בו מצוי אתר הנופש.

מעין בן הגיא מצליחה להעביר את אווירת הימים ההם ועושה זאת באופן מרשים. הדמויות אמינות וחיבוטי הנפש שלהם מקדמים את העלילה ואת תהליך התבגרותה של זיו הנאיבית והרגישה. על כל אלה מתווסף המתח של גניבות מסתוריות המתרחשות במקום ושל זוג עיניים העוקב אחרי הגיבורה בלי ידיעתה.

זיו, העוסקת בניקוי הרפש שמותירים אורחי המקום מגלה שכיעור ולכלוך ניתן לגלות גם אצל בני האדם. חמדנות, שחיתות, ניצול וציניות נמצאים במעגל בו היא נמצאת וככל שתנסה להבדיל עצמה מהם, ישיגו אותה ויפגעו בה.

זה ספר שהשרה עלי עצבות והתחושה הכי חזקה שעברה בי בעת הקריאה היא של בדידות וניתוק. חלומותיה של זיו אינם מתגשמים בכניסה אל עולם המבוגרים. האכזבה נוכחת לאורך כל העלילה וזה הישג יפה של הכותבת שהצליחה להעביר אלי, הקוראת, תחושות אלו.

את הסיום לא אהבתי. זהו סוף פתוח שנתן לי הרגשה שהעלילה נקטעה והקצוות נותרו פתוחים. איזה תהליך עברה הגיבורה, אם בכלל? לאילו תובנות הגיעה? הסיפור מסתיים והתהיות נותרו.

מעין בן הגיא, ילידת 1970. נולדה בדגניה ב' וגדלה בקיבוץ אפיק. בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות השוואתית, תולדות האמנות ועבודה סוציאלית. הרומן הראשון שלה ים ויבשה ראה אור ב-2011 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ב-2016 ראה אור ספרה גודאי שנכתב בשיתוף זהבה גושן, בהוצאת אסיה.


ווקמן, מעין בן הגיא, עם עובד ספריה לעם, 206 עמ', 78 ₪.